1 וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַֽעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָֽיו
2 וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִֽים
3 וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָֽיִן
4 נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶֽחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָֽיִם
5 מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵֽל
6 כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְהֹוָה כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָֽיִם
7 יִֽזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵֽאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתֽוֹ
8 אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָֽץ
9 כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרֽוּר
10 וַיִּֽחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹֽיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִֽים
11 וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהֹוָה מִכָּבֽוֹד
12 וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹֽר
13 אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֹתוֹ אֲדַבֵּֽר
14 וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִֽים
15 וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָֽיִן
16 נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶֽחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָֽיִם
17 אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִֽיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כׇּל בְּנֵי שֵֽׁת
18 וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָֽיִל
19 וְיֵרְדְּ מִֽיַּעֲקֹב וְהֶֽאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִֽיר
20 וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵֽד
21 וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מֽוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּֽךָ
22 כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵֽר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּֽךָּ
23 וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵֽל
24 וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵֽד
25 וַיָּקׇם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשׇׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּֽוֹ
1 Now Balaam, seeing that it pleased GOD to bless Israel, did not, as on previous occasions, go in search of omens, but turned his face toward the wilderness.
2 As Balaam looked up and saw Israel encamped tribe by tribe, the spirit of God came upon him.
3 Taking up his theme, he said: Word of Balaam son of Beor, Word of the man ; more precisely, a man who makes his presence felt. whose eye is true,
4 Word of one who hears God’s speech, Who beholds visions from the Almighty, Prostrate, but with eyes unveiled:
5 How fair are your tents, O Jacob, Your dwellings, O Israel!
6 Like palm-groves that stretch out, Like gardens beside a river, Like aloes planted by GOD, Like cedars beside the water;
7 Their boughs drip with moisture, Their roots have abundant water. Their ruler shall rise above Agag, Their sovereignty shall be exalted.
8 God who freed them from Egypt Is for them like the horns of the wild ox. They shall devour enemy nations, Crush their bones, And smash their arrows.
9 They crouch, they lie down like a lion, Like a lioness; who dares rouse them? Blessed are they who bless you, Accursed they who curse you!
10 Enraged at Balaam, Balak struck his hands together. “I called you,” Balak said to Balaam, “to damn my enemies, and instead you have blessed them these three times!
11 Back with you at once to your own place! I was going to reward you richly, but GOD has denied you the reward.”
12 Balaam replied to Balak, “But I even told the messengers you sent to me,
13 ‘Though Balak were to give me his house full of silver and gold, I could not of my own accord do anything good or bad contrary to GOD’s command. What GOD says, that I must say.’
14 And now, as I go back to my people, let me inform you of what this people will do to your people in days to come.”
15 He took up his theme, and said: Word of Balaam son of Beor, Word of the man whose eye is true,
16 Word of one who hears God’s speech, Who obtains knowledge from the Most High, And beholds visions from the Almighty, Prostrate, but with eyes unveiled:
17 What I see for them is not yet, What I behold will not be soon: A star rises from Jacob, A scepter comes forth from Israel; It smashes the brow of Moab, The foundation of all children of Seth.
18 Edom becomes a possession, Yea, Seir a possession of its enemies; But Israel is triumphant.
19 A victor issues from Jacob To wipe out what is left of Ir.
20 He saw Amalek and, taking up his theme, he said: A leading nation is Amalek; But its fate is to perish forever.
21 He saw the Kenites and, taking up his theme, he said: Though your abode be secure, And your nest be set among cliffs,
22 Yet shall Kain be consumed, When Asshur takes you captive.
23 He took up his theme and said: Alas, who can survive except God has willed it!
24 Ships come from the quarter of Kittim; They subject Asshur, subject Eber. They, too, shall perish forever.
25 Then Balaam set out on his journey back home; and Balak also went his way.
