1 וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּֽח
2 וַתֵּלֶד אֵֽשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְֽנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָֽתָּה
3 וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּֽתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּֽוֹ
4 וַיְהִי מִיָּמִים וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵֽי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵֽל
5 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵֽי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַיֵּֽלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טֽוֹב
6 וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִֽלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּֽוֹן
7 וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶֽם
8 וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָֽד
9 וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן יְהֹוָה אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹֽאשׁ
10 וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵֽי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח יְהֹוָה יִֽהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶֽׂה
11 וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כׇּל דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהֹוָה בַּמִּצְפָּֽה
12 וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵֽי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ כִּֽי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִֽי
13 וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵֽי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּֽי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלֽוֹם
14 וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּֽוֹן
15 וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹֽא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּֽוֹן
16 כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵֽשָׁה
17 וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵֽשׁ
18 וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסׇב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַֽיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹֽא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָֽב
19 וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִֽי
20 וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כׇּל עַמּוֹ וַֽיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵֽל
21 וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵֽי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כׇּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִֽיא
22 וַיִּירְשׁוּ אֵת כׇּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי מֵֽאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּֽן
23 וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶֽׁנּוּ
24 הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִֽישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָֽשׁ
25 וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּֽם
26 בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכׇל הֶֽעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹֽא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִֽיא
27 וְאָֽנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפֹּט יְהֹוָה הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּֽוֹן
28 וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָֽיו
29 וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ יְהֹוָה וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה וַֽיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּֽוֹן
30 וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהֹוָה וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִֽי
31 וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַיהֹוָה וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָֽה
32 וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה בְּיָדֽוֹ
33 וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בֹּאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּֽנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל
1 Jephthah the Gileadite was an able warrior, who was the son of a certain prostitute. Jephthah’s father was Gilead;
2 But Gilead also had sons by his wife, and when the wife’s sons grew up, they drove Jephthah out. They said to him, “You shall have no share in our father’s property, for you are the son of an outsider.”
3 So Jephthah fled from his brothers and settled in the Tob country. Men of low character gathered about Jephthah and went out raiding with him.
4 Some time later, the Ammonites went to war against Israel.
5 And when the Ammonites attacked Israel, the elders of Gilead went to bring Jephthah back from the Tob country.
6 They said to Jephthah, “Come be our chief, so that we can fight the Ammonites.”
7 Jephthah replied to the elders of Gilead, “You are the very people who rejected me and drove me out of my father’s house. How can you come to me now when you are in trouble?”
8 The elders of Gilead said to Jephthah, “Honestly, we have now turned back to you. If you come with us and fight the Ammonites, you shall be our commander over all the inhabitants of Gilead.”
9 Jephthah said to the elders of Gilead, “[Very well,] if you bring me back to fight the Ammonites and GOD delivers them to me, I am to be your commander.”
10 And the elders of Gilead answered Jephthah, “GOD shall be witness between us: we will do just as you have said.”
11 Jephthah went with the elders of Gilead, and the people made him their commander and chief. And Jephthah repeated all these terms before GOD at Mizpah.
12 Jephthah then sent messengers to the king of the Ammonites, saying, “What have you against me that you have come to make war on my country?”
13 The king of the Ammonites replied to Jephthah’s messengers, “When Israel came from Egypt, they seized the land that is mine, from the Arnon to the Jabbok as far as the Jordan. Now, then, restore it peaceably.”
14 Jephthah again sent messengers to the king of the Ammonites.
15 He said to him, “Thus said Jephthah: Israel did not seize the land of Moab or the land of the Ammonites.
16 When they left Egypt, Israel traveled through the wilderness to the Sea of Reeds and went on to Kadesh.
17 Israel then sent messengers to the king of Edom, saying, ‘Allow us to cross your country.’ But the king of Edom would not consent. They also sent a mission to the king of Moab, and he refused. So Israel, after staying at Kadesh,
18 Traveled on through the wilderness, skirting the land of Edom and the land of Moab. They kept to the east of the land of Moab until they encamped on the other side of the Arnon; and, since Moab ends at the Arnon, they never entered Moabite territory.
19 “Then Israel sent messengers to Sihon king of the Amorites, the king of Heshbon. Israel said to him, ‘Allow us to cross through your country to our homeland.’
20 But Sihon would not trust Israel to pass through his territory. Sihon mustered all his troops, and they encamped at Jahaz; he engaged Israel in battle.
21 But the ETERNAL , the God of Israel, delivered Sihon and all his troops into Israel’s hands, and they defeated them; and Israel took possession of all the land of the Amorites, the inhabitants of that land.
22 Thus they possessed all the territory of the Amorites from the Arnon to the Jabbok and from the wilderness to the Jordan.
23 “Now, then, the ETERNAL , the God of Israel, dispossessed the Amorites before this covenanted people Israel; and should you possess their land?
24 Do you not hold what Chemosh your god gives you to possess? So we will hold on to everything that the ETERNAL our God has given us to possess.
25 “Besides, are you any better than Balak son of Zippor, king of Moab? Did he start a quarrel with Israel or go to war with them?
26 “While Israel has been inhabiting Heshbon and its dependencies, and Aroer and its dependencies, and all the towns along the Arnon for three hundred years, why have you not tried to recover them all this time?
27 I have done you no wrong; yet you are doing me harm and making war on me. May GOD, who judges, decide today between the Israelites and the Ammonites!”
28 But the king of the Ammonites paid no heed to the message that Jephthah sent him.
29 Then the spirit of GOD came upon Jephthah. He marched through Gilead and Manasseh, passing Mizpeh of Gilead; and from Mizpeh of Gilead he crossed over [to] the Ammonites.
30 And Jephthah made the following vow to GOD: “If You deliver the Ammonites into my hands,
31 Then whatever comes out of the door of my house to meet me on my safe return from the Ammonites shall be GOD’s and shall be offered by me as a burnt offering.”
32 Jephthah crossed over to the Ammonites and attacked them, and GOD delivered them into his hands.
33 He utterly routed them—from Aroer as far as Minnith, twenty towns—all the way to Abel-cheramim. So the Ammonites submitted to the Israelites.
